סיפורי המסע

מאז יוני 2023 אספתי סיפורים מהמסע שלי. סיפורים הכוללים תובנות, התרשמויות, פחדים, התגברות, חולי וריפוי, התבוננות, עשייה ויצירה ועוד. פגשתי בדרך במיוחד את עצמי. על כל גווניי.

IMG-20230412-WA0029

5.4.2023 לשנת התשפ"ג.
בוקר ליל סדר פסח.
החלטתי שאני לא רוצה להיות בחג הזה סביב שולחן והגדה עם מצות (טוב, חרוסת כן הייתה באה בחשבון…😄) ובטח לא כדורי קניידעלך.
אמרתי לעצמי שזה או שאני לבד עם עצמי או שאני מוצאת בפייסבוק פוסט שמזמין אנשים זרים לבלות ביחד את ערב החג.
אפשר להבין לפי התמונה שהאפשרות השנייה זומנה למרחב שלי.
יומיים לפני כן ראיתי את הפוסט המיוחל. הפגישה נערכה בערבה וכללה 15 משתתפים מקצוות הארץ שהחליטו כמוני.
באותו בוקר קמתי בהתרגשות לקראת ההכנות למפגש הזה.
סידרתי את כל הפקלאות שכללו גם אוהל ללינת שטח.
בעודי עם עצמי בהתארגנויות הבוקר אני מרגישה שאני רוצה משהו אחר.
אני מסתכלת סביבי.
דירת נוף לים על קו חוף הים בחדרה ב"כפר הים". מתחם של דירות נופש עם שירותי בית המלון לדיירים, חוף ים ושמורה בין היפות בארץ.
מיטת שינה בסלון (כן כן) צופה לים בוקר, צהריים, ערב ולילה. ים כל הזמן אל מול עיניי. עונות השנה חולפות ויוצרות תמונות מגוונות בכל רגע.
זו הייתה דירה שזימנתי למרחב שלי. כן כן😄
אני ממש דמיינתי אותה, את המיטה בסלון, את המרפסת. אפילו את החניה המקורה. וכך קרה והיא הפכה למשכני למשך שנה.
חלום!
נכנסתי אליה ביולי 2022 כשהבנות שלי, 2 במספר (לפחות שאני יודעת…) עברו בהסכמה לגור עם אבא שלהן. עד אז, מאז גירושיי ב-2009, אני גידלתי אותן צמוד צמוד. עברתי מספר דירות בכמה ערים, לצד נאמנות לבתי ספר מסויימים וחברה שרצו להישאר בה.
באיזה שהוא שלב הרגשתי שכבד עליי, שאני כבר לא שם, שההורות ממני והלאה. מצבי הבריאותי הדהד לי, עד כדי אתגר נפשי שאמרתי לעצמי "די!"
וכך מצאתי את עצמי בדירה זו לבד. עם עצמי.
לימים חזרתי לזוגיות ממי שנפרדנו הוא ואני, דבר שהוביל למגורים משותפים באותה דירה קסומה ואהובה. לאחר 7 חודשים הבנתי שזה פשוט לא זה, וביקשתי להפריד כוחות.
נתתי לכאב מקום ולמדתי רבות תוך כדי תהליכים מרפאים שאיפשרתי לעצמי.
והחופש קרא לי.
חזק.
הבנתי את המשיכה שלי יותר ויותר למדבר, ובכלל לטבע ולמקומות שאינם מקובעים כל הזמן בין 4 קירות.
אמרתי לעצמי שטוב יהיה שאשאר בדירה המדהימה הזו עוד שנה, ואז אחליט איך אתנהל בנדודים אקראיים.
בעלת הדירה הפתיעה ואמרה שהיא מוכרת את הדירה. בשניה אחת חטפתי זבנג.
מה מוכרת? מה עכשיו? הרי אני רוצה פה עוד שנה. ואם המוכר לא ירצה שוכרת?
התבשבשתי על זה מספר ימים ובאותו בוקר של ליל הסדר אמרתי לעצמי שזהו. אני קמה ועוזבת את הדירה.
לאן?
לאן שמובילה אותי הרוח.
התמונה צולמה 5.4.2023 כשעה לפני המפגש בערבה.