הנודדת עמוד ראשי - שלומית וולפין - המפתח לשינוי נמצא בתת מודע

מסע פיזי ורוחני מעורר השראה

"צאי לנדוד!"

קרא הקול.

"צאי לנדוד!"

קרא הקול בשנית כשהכל סביבי דממת מדבר.

"צאי לנדוד!"

פעם שלישית, ואני לא על סמים או כל משנה תודעה באשר הוא…

זה הכל התחיל בערב פסח י״ד בניסן תשפ״ג 5 לאפריל תשפ"ג.

מזה שנים, כשהייתי רואה קראוונים בדרכים, משהו היה מתחיל לרטוט בי ולהתרגש.

הרעיון של נסיעה לכל מקום, מבלי שיהיה בית קבוע, שיקף לי תחושה של חופש.

לקראת סיום התיכון של בתי הצעירה, גמלה בליבי ההחלטה לצאת ולגור לבד בדירה קטנה מול הים,

בידיעה שיש אבא בתמונה והוא יכול לדאוג לצרכיהן.

מצאתי לעצמי את הדירה כפי שראיתי אותה בדמיוני – קו ראשון לים במרחק פסיעה עם מיטה זוגית

במרכז הסלון הפונה לכיוון הים. כשחתמתי על החוזה, הבנתי מה זה כוח של זימון.

לאחר מספר חודשים, כשירדתי ל"צוקים" מדבר בערב פסח, קיבלתי את הקריאה הברורה לצאת

לנדוד.

עשיתי "נעשה ונשמע", ומאז ה-30 ליוני 2023 אני בדרכים. לא שאלתי למה ומדוע, לא הטלתי ספק,

פשוט יצאתי לדרכי. דאגתי לרכב נוח, מסרתי, תרמתי, זרקתי ומכרתי את רוב חפציי (לא ייאמן כמה

חומר אנחנו צוברים עם השנים…), והחלטתי שאני יוצאת עם המינימום הדרוש שיכול להיכנס ברכב

פרטי. הרעיון הכללי היה למצוא מקומות בהם אוכל לפתוח אוהל ולהתחבר לאמא אדמה.

אז הצטיידתי במקרר וסוללה חשמלית וציוד קמפינג מפנק, אבל מהר מאוד התנפצה לי הבועה הזו.

אני שלומית וולפין. ילידת 1974 ואמא ל-2 בנות.

גדלתי בקריות כבת אמצעית בין 2 אחים, לאבא שעבד מבוקר עד ערב, ואמא שהייתה עקרת בית

ולימים חולה במחלת מעיים העונה לשם קוליטיס כיבית (בהמשך תבינו למה זה חשוב!).

בחוויה שלי כילדה צברתי אמונות, הרגלים, יצרתי פחדים, תקוות, חייתי בדימיונות, כאבתי, בכיתי,

צעקתי והשתוללתי, אהבתי וכעסתי, מה שלימים עיצב אותי ואת הלך הרוח שלי, ולא היה לי טוב

בדמות שיצרתי לעצמי.

מימשתי את עצמי להיות מורה וליצנית לימי הולדת, התחתנתי והתגרשתי ו… חליתי.

ולאחר 6 שנים של מחלת מעיים, אותה מחלה שאמי סבלה ממנה, החלטתי שאני רוצה להיות בריאה.

ואז השינוי החל לקרות.

ריפאתי את עצמי באמצעות התת-מודע, עשיתי הסבה מקצועית והתחלתי לעזור לאנשים לרפא

את עצמם.

כיום אני בעלת עסק בו "המפתח לשינוי נמצא בתת-מודע".