צור קשר: 054-391-1663

הפחד בראש שרשרת המזון

הרצון לשינוי המצב של הבעיה בתפקוד המיני קיים, אך לצדו מתקיימים גם פחדים עמוקים.

כמה פעמים הפחד אכל אותנו? וכמה פעמים נתנו לו לנהל את החיים שלנו?

כמה פעמים רצינו לעשות משהו, אבל בסוף ויתרנו כי פחדנו?

כמה פעמים נמנענו, דחינו, התרחקנו או נשארנו במקום שכבר מזמן לא טוב לנו, רק בגלל מחשבה אחת קטנה שהופיעה בראש?

״ומה אם…?״

מה אם אכשל?
מה אם אצליח?
מה אם אאבד שליטה?
מה אם יסתכלו עליי אחרת?
מה אם אצטרך להתמודד עם משהו שאני לא מכיר?
ומה אם דווקא השינוי שאני כל כך רוצה הוא הדבר שמפחיד אותי יותר מכול?

לאורך שנים של התפתחות אישית, חקירה פנימית והתבוננות בעצמי ובאנשים שאני פוגשת,

הבנתי עד כמה הפחד יכול להיות הרבה יותר משמעותי מכפי שאנחנו נוטים לחשוב.

לפעמים אנחנו בטוחים שאנחנו מקבלים החלטות באופן חופשי, מתוך רצון והיגיון,

אבל מתחת לפני השטח פועלים פחדים שאנחנו אפילו לא מודעים לקיומם.

אני יודעת שיש מי שיקראו את הדברים האלה וימהרו להתנגד.

אולי יחשבו שאני מגזימה, שאי אפשר לייחס לפחד כל כך הרבה כוח, או שבסופו של דבר אנחנו פשוט צריכים

להחליט מה אנחנו רוצים ולעשות את זה.

אבל רגע לפני שאתם ממהרים לענות, אני מזמינה אתכם לעצור ולחשוב.

כמה פעמים הפחד קיבל החלטות במקומכם?

כמה פעמים ויתרתם על הזדמנות, על חוויה, על קשר או על שינוי שרציתם, לא מפני שלא הייתם מסוגלים,

אלא מפני שמשהו בתוככם חשש ממה שיקרה אם תעזו?

וכמה מהפחדים שמנהלים אתכם היום בכלל לא התחילו אצלכם?

לא כל פחד שאנחנו נושאים התחיל אצלנו

אנחנו מגיעים לעולם בלי להכיר את כללי המשחק. בהדרגה אנחנו לומדים מה מותר ומה אסור, מה נחשב מקובל,

על מה מקבלים אהבה והערכה, וממה כדאי להיזהר.

אנחנו מקשיבים להורים, למורים, לחברים ולסביבה, ומתוך החוויות האלה מגבשים תפיסות על עצמנו ועל העולם.

לפעמים מספיקה אמירה אחת שנאמרת בילדות כדי להשאיר בנו חותם לשנים ארוכות.

לפעמים מדובר בחוויה מביכה, בדחייה, בביקורת או ברגע שבו הרגשנו שלא קיבלו אותנו כפי שאנחנו.

ילד שלמד שאסור להראות חולשה עלול להפוך למבוגר שמתקשה לבקש עזרה.

מי שלמד שטעות היא דבר מביש עלול לפחד לנסות דברים חדשים. מי שחווה דחייה עלול להימנע מקשרים קרובים,

גם כשהוא כמה לאהבה.

ולפעמים, בלי שנשים לב, אנחנו ממשיכים לחיות לפי כללים שכבר מזמן אינם משרתים אותנו.

אנחנו עשויים לשאת איתנו מסרים שספגנו מהבית, מהחברה או מהתרבות שבה גדלנו, ולהתייחס אליהם

כאילו הם אמת מוחלטת. אנחנו לא תמיד עוצרים לבדוק אם הם באמת מתאימים לנו, אם הם מבוססים על המציאות

הנוכחית או אם הגיע הזמן להשתחרר מהם.

כך נוצר מצב שבו אדם יכול להיות מבוגר, עצמאי, מצליח ובעל יכולות רבות, ובכל זאת להרגיש שהוא אינו חופשי לבחור.

הוא רוצה להתקדם, אבל משהו עוצר אותו. הוא יודע מה היה רוצה לשנות, אך בכל פעם שהוא מתקרב לשינוי,

מתעורר בו חשש שמחזיר אותו למוכר ולידוע.

ולא תמיד הוא מבין למה.

גם אני פגשתי פחדים שלא ידעתי שקיימים בי

אוף, כמה פחדים היו לי לאורך הדרך. חלקם זיהיתי, עבדתי עליהם והצלחתי לשנות את היחס שלי אליהם.

ואני מודה שגם היום יש בי פחדים שעוד נותרו.

אחד הדברים שלמדתי במסע הפנימי שלי הוא שהעבודה אינה בהכרח מסתיימת ברגע שאנחנו מתגברים על פחד מסוים.

לפעמים, דווקא כשאנחנו מתקדמים, מעמיקים ומרחיבים את גבולות החיים שלנו, מתגלים פחדים נוספים.

פתאום אנחנו פוגשים בתוכנו חשש שלא הכרנו קודם. תגובה שמפתיעה אותנו.

הימנעות שאין לה לכאורה הסבר הגיוני. מחשבה שמופיעה בדיוק ברגע שבו אנחנו עומדים לעשות צעד משמעותי.

זה יכול להיות מתסכל. הרי כבר עשינו דרך, כבר התמודדנו עם דברים, כבר למדנו להכיר את עצמנו.

אז למה הפחד הזה מופיע עכשיו?

אולי משום שהתפתחות אינה רק תהליך של הוספת ידע, אלא גם תהליך של גילוי.

ככל שאנחנו מתבוננים בעצמנו בכנות, אנחנו עשויים לזהות דפוסים שלא ראינו קודם.

אנחנו מתחילים להבחין בין מה שאנחנו באמת רוצים לבין מה שלמדנו לרצות, בין מה שמתאים לנו לבין מה שאנחנו

עושים מתוך הרגל, ובין סכנה ממשית לבין חשש שנבנה מתוך ניסיון העבר.

מבחינתי, ההבנה הזאת משמעותית מאוד. היא מזכירה לי שלא צריך להתבייש בפחד, אבל גם לא חייבים

לתת לו את המילה האחרונה.

אפשר להקשיב לו, לבדוק מה הוא מנסה לומר לנו, ולבחון אם הוא עדיין נחוץ לנו.

למה אני כותבת על פחד דווקא עכשיו?

בזכות הספר השני שלי, ובו פרקים נכבדים העוסקים בפחדים ובדרך שבה הם עשויים להשפיע על חיינו,

על הבחירות שלנו ועל התפקוד המיני שלנו.

העיסוק בנושא הזה אינו מקרי. לאורך השנים, בעבודתי עם גברים ובחקירה המעמיקה של הקשר בין

התת־מודע לתפקוד המיני, פגשתי שוב ושוב מצבים שבהם הרצון לשנות היה קיים, אבל לצדו הופיעו חששות עמוקים.

גברים שרצו לשפר את התפקוד המיני שלהם, לחוות אינטימיות משוחררת יותר, להרגיש ביטחון בגוף שלהם

וליהנות ממיניות טובה יותר. ובכל זאת, כשהאפשרות לשינוי הפכה ממשית, עלו פחדים שלא תמיד היו מודעים להם קודם.

לכאורה, זה נשמע פשוט: אם אדם רוצה לשפר את התפקוד המיני שלו, מדוע שלא יעשה את מה שנדרש כדי להתקדם?

אלא שבני אדם אינם פועלים רק מתוך רצון מודע. לפעמים יש בתוכנו רצונות שונים, ואפילו מנוגדים.

חלק אחד בנו מבקש שינוי, ואילו חלק אחר חושש מהמשמעות שלו.

אנחנו יכולים לרצות להתקרב ובו בזמן לפחד מאינטימיות. לרצות להרגיש חופשיים ובו בזמן

לחשוש ממה שיקרה אם נפסיק להסתתר. לרצות להצליח ובו בזמן לפחד מהציפיות שיתעוררו בעקבות ההצלחה.

וכשמדובר במיניות, הפחדים האלה עלולים להיות מורכבים במיוחד, משום שמיניות קשורה לא רק לגוף,

אלא גם לדימוי העצמי, לזהות, לזוגיות, לאמון, לבושה ולתחושת הערך שלנו.

הפחדים שלא תמיד מעזים לומר בקול

אני נתקלת ביום־יום בפניות של אנשים שרוצים לבדוק אם אפשר לשנות את מצבם ולצאת מהמקום הלא

נעים שבו הם נמצאים. הם מבקשים להבין מה אפשר לעשות, איך אפשר להתקדם ומה עשוי לעזור להם.

אבל לצד הרצון לשינוי עולים לפעמים חששות מפתיעים.

הפחד שאצליח ליהנות ואשמיע קולות.

הפחד שתהיה לי זקפה, ואז אולי אבגוד.

הפחד שאצליח לשלוט בשפיכה שלי או לשפר את הזקפה, ואז אצטרך להתמודד עם ציפיות חדשות מעצמי ומבת הזוג.

הפחד ממה שיחשבו עליי אם אהיה משוחרר יותר מבחינה מינית.

הפחד שאכנס למערכת זוגית, על כל הקרבה, החשיפה והמחויבות שהיא מביאה איתה.

הפחד שאשתעמם אם התפקוד המיני שלי ישתפר ואוכל לקיים יחסי מין בתדירות גבוהה יותר. כן, גם חשש כזה עולה.

הפחד ממה שיחשבו עליי, מה יגידו עליי ואיך אתפס בעיני אחרים.

הפחד שאתעייף.

הפחד ששוב יבגדו בי…

והרשימה עוד ארוכה.

כששומעים את הדברים האלה בפעם הראשונה, אפשר להרים גבה ולשאול:

איך יכול להיות שאדם מפחד דווקא מהדבר שהוא כל כך רוצה?

אבל כשעוצרים להקשיב, מבינים שהחשש אינו תמיד מהתוצאה עצמה.

לפעמים הוא קשור למה שהתוצאה עלולה לשנות בחיים.

אדם עשוי לרצות זוגיות, אבל לפחד מהאפשרות שיצטרך לחשוף את עצמו באמת.

גבר עשוי לרצות לשפר את התפקוד המיני שלו, אבל לחשוש שההצלחה תיצור ציפיות חדשות.

מישהו עשוי לרצות להשתחרר מבושה, אך לפחד מהתגובה של הסביבה אם יפסיק להתנהל לפי הכללים שהכיר.

לפעמים הפחד הוא מפני הלא־נודע.

לפעמים הוא קשור לחוויות קודמות. לפעמים הוא נובע מאמונות שהתקבעו במשך שנים.

ובמקרים אחרים, האדם עצמו עדיין אינו יודע להסביר מה בדיוק מפחיד אותו.

חשוב לי להדגיש: לא כל קושי בתפקוד המיני נובע מפחד, ולא כל בעיה גופנית אפשר להסביר באמצעות התת־מודע.

לתפקוד המיני יש היבטים גופניים, נפשיים, זוגיים ותרופתיים, ולעיתים נדרש גם בירור רפואי.

אבל במקרים שבהם פחדים ומתח מעורבים בקושי, חשוב לתת להם מקום ולא להתעלם מהם.

כשהפחד והרצון מושכים לכיוונים מנוגדים

נסו לדמיין אדם שרוצה מאוד לשפר את חיי המין שלו.

הוא מתגעגע לקרבה, רוצה להרגיש בטוח יותר, מבקש ליהנות ולחוות אינטימיות בלי המתח שמלווה אותו.

אבל בכל פעם שמתקרבת האפשרות לשינוי, מופיעה מחשבה:

ומה אם זה יצליח?
מה אם בת הזוג תרצה יותר?

מה אם אצטרך לעמוד בציפיות?

מה אם אאבד את השליטה שהתרגלתי אליה?

במצב כזה, האדם עלול למצוא את עצמו נע בין שני כוחות.

מצד אחד, הרצון להתקדם. מצד אחר, החשש מהמחיר שהוא מדמיין לשינוי.

הוא עשוי לדחות את ההתמודדות, להימנע משיחה, להמשיך לחפש פתרונות בלי ליישם אותם או להיאחז בהסברים שמאפשרים לו להישאר במקום המוכר.

לא בהכרח משום שאינו רוצה להשתנות, ולא בהכרח משום שאינו מוכן להשקיע.

לפעמים הוא פשוט עדיין אינו מרגיש בטוח מספיק להתמודד עם מה שהשינוי מעורר בו.

וכך עלול להיווצר מעגל מתסכל:

הקושי גורם לתסכול, התסכול מגביר את הלחץ, הלחץ מעורר עוד חששות, והחששות מקשים על ההתמודדות.

במיניות, למשל, חרדת ביצוע עלולה להוסיף מתח למצב שכבר מעורר דאגה.

ככל שהאדם בודק את עצמו, מנסה לשלוט בכל תגובה ומפחד מכישלון, כך הוא עלול להתקשות להיות נוכח בחוויה עצמה.

הדרך החוצה אינה בהכרח להילחם בפחד בכוח או לדרוש מעצמנו להפסיק לפחד.

לפעמים הצעד הראשון הוא דווקא להבין מה עומד מאחוריו, להפריד בין עובדות לבין תרחישים שאנחנו מדמיינים,

ולבחון בהדרגה אפשרויות חדשות.

אבל מה יקרה אם באמת נשתנה?

זו בעיניי אחת השאלות המעניינות ביותר.

אנחנו רגילים לחשוב שהפחד הגדול ביותר הוא להיכשל. אבל לפעמים כדאי לשאול גם:

האם אנחנו מפחדים להצליח?

הצלחה יכולה להביא איתה אחריות, ציפיות, שינוי במערכות יחסים ואפילו צורך להיפרד מהדימוי הישן שלנו.

מי שהתרגל לחשוב על עצמו כעל אדם ביישן עלול לחשוש מהאפשרות שיהפוך לבטוח בעצמו.

מי שהתרגל לחיות עם קושי מסוים עשוי לגלות שהשינוי מחייב אותו ללמוד להתנהל אחרת.

מי שבנה את שגרת חייו סביב בעיה עלול לחשוש ממה שיישאר כשהבעיה כבר לא תעמוד במרכז.

אפילו בתוך מערכת זוגית, לפעמים נוצר הרגל סביב הקושי.

בני הזוג מתרגלים לתדירות מסוימת של יחסי מין, להימנעות משיחות על הנושא או לציפיות נמוכות.

גם אם המצב אינו מספק אותם, הוא מוכר להם.

וכשמשהו מתחיל להשתנות, נדרשת מהם הסתגלות חדשה.

הם צריכים לדבר, לבדוק מה מתאים להם, להכיר מחדש את הרצונות שלהם ולבנות דפוס זוגי אחר.

זה לא אומר שהם באמת רוצים להישאר עם הקושי.

זה רק מזכיר לנו שהמוכר עשוי להרגיש בטוח יותר מהלא־מוכר, גם כשהמוכר אינו מיטיב איתנו.

ולכן, כשאנחנו שואלים מדוע אנשים אינם משנים מצב שמכאיב להם, כדאי להביט מעבר לשאלה אם הם רוצים שינוי.

כדאי לבדוק גם מה השינוי מסמל עבורם, מה הם חוששים לאבד ואילו אמונות מלוות אותם.

כמה מהחיים שלנו אנחנו מוכנים למסור לפחד?

אני חושבת לפעמים על אנשים שמביטים לאחור על חייהם ומצטערים על דברים שלא עשו.

על הזדמנויות שלא ניצלו, על אהבות שלא העזו לבטא, על חלומות שדחו ועל החלטות שקיבלו

מתוך חשש ממה שיגידו אחרים.

לא כל החלטה להימנע היא טעות.

לפעמים הפחד מאותת לנו על סכנה אמיתית, על גבול שחשוב לשמור עליו או על צורך לעצור ולחשוב.

אין צורך להפוך כל פחד לאויב, ואין פירושו של אומץ שאנחנו חייבים לעשות כל דבר שמפחיד אותנו.

אבל יש הבדל בין פחד שעוזר לנו להגן על עצמנו לבין פחד שמצמצם את חיינו לאורך זמן.

יש הבדל בין בחירה מודעת שלא לעשות משהו לבין ויתור שנובע מאמונה שאין לנו אפשרות אחרת.

ויש הבדל בין להקשיב לחשש שלנו לבין לאפשר לו להחליט עבורנו שוב ושוב, בלי שבדקנו אם הוא עדיין רלוונטי.

אולי השאלה החשובה אינה איך נחיה בלי פחדים, אלא איך נחיה בלי לתת לכל פחד לקבוע את גבולות החיים שלנו.

אז מי מנהל את מי?

מי קבע עבורנו מה מותר לנו לרצות?

מי לימד אותנו להתבייש בגוף שלנו, ברצונות שלנו או בצורך שלנו בקרבה?

מי גרם לנו להאמין שאנחנו חייבים להתאים את עצמנו לציפיות של אחרים, גם כשהן אינן מתאימות לנו?

אילו מחשבות אימצנו בלי לבדוק אותן?

אילו מסרים הפכו לחלק מהדרך שבה אנחנו רואים את עצמנו?

ואילו פחדים אנחנו ממשיכים לשאת רק משום שמעולם לא עצרנו לשאול אם אנחנו עדיין מאמינים בהם?

אני לא מציעה להתעלם מהפחד, וגם לא מבטיחה שאפשר להעלים כל קושי באמצעות מחשבה חיובית או עבודה פנימית.

אני כן מאמינה שחשוב ללמוד להכיר את עצמנו, להבין את הדפוסים שמפעילים אותנו

ולבדוק אילו אפשרויות עומדות בפנינו.

לפעמים, עצם הזיהוי של הפחד משנה את נקודת המבט שלנו.

במקום לומר לעצמנו ״אני לא מסוגל״, אפשר להתחיל לשאול:

״מה בדיוק מפחיד אותי?״

במקום להניח שהמצב לעולם לא ישתנה, אפשר לבדוק מה ניתן לעשות. ובמקום להמשיך להסתיר את הקושי,

אפשר להתחיל לדבר עליו ולקבל עזרה מתאימה.

מיניות היא חלק מהחיים. היא יכולה להיות מקור להנאה, לקרבה, לחיוניות ולחיבור לעצמנו ולאדם אחר.

היא אינה חייבת להיראות בצורה מסוימת, ואין מודל אחד שמתאים לכולם. אבל אם אנחנו רוצים לחיות אותה באופן

שמרגיש לנו נכון, כדאי שנבדוק אם הפחדים שלנו מגינים עלינו או דווקא מרחיקים אותנו ממה שחשוב לנו.

אני מזמינה אתכם להתבונן בנושא הזה בסקרנות, בלי שיפוטיות ובלי להניח מראש שאתם כבר יודעים את כל התשובות.

ולפני שאתם ממהרים להתנגד, אני מזמינה אתכם לשאול את עצמכם שאלה אחת:

אם הפחד לא היה מקבל את ההחלטה במקומכם, מה הייתם מעזים לשנות בחיים שלכם?

שלומית וולפין