בשנת 1995 נרשמתי ללימודי הוראה במכללת אורנים ללימודי אמנות.

בכיתה שלי היו סטודנטים וסטודנטיות בגילים שונים, ביניהם אחת בלטה בחברות יותר קרובה (לבקשתה שמה שמור במערכת).

היא הייתה רווקה, ושיתפה אותי ברצון שלה להיות בזוגיות, וזה היה שיתוף שהושמע ונטמע באיזה קובץ אצלי בתת-מודע.

כסטודנטית הייתי עושה השלמות הכנסה כאחראית צוות בידור וכליצנית ומפעילה לימי הולדת.

יום אחד הגיע למשרד צוות הבידור נציג מההנהלה. בחור צעיר שיצא לנו להכיר בקטנה ולפתח פה ושם שיחות.

התרשמתי מהאדם שהוא, ופעם אחת קרה ואותו קובץ שנשמר בתת-מודע כשיתוף לרצון בזוגיות קפץ.

הבנתי שהוא יכול להיות שידוך נהדר עבור חברתי הרווקה. 

כשנפגשנו שוב היא ואני בספסל הלימודים, ציינתי בפניה שהכרתי בחור שלדעתי הוא מאץ' מתאים. אבל ממש!

הייתי כל כך בטוחה בעצמי, שעשיתי הכל על מנת שהם ייפגשו. היה בי דחף לא מוסבר.

אז לא הייתה בי ההבנה ולא היו בי היכולות והכשרונות כפי שאני חווה אותם היום, אבל היה לי ברור ששני אלו צריכים להיפגש.

ביולי 2025 היא שלחה לי הודעה מרגשת מלווה 2 תמונות: האחת מיום חתונתם, והשנייה מאותו חודש, בו מלאו להם 25 שנות נישואים.